פסק-דין בתיק ת"א 18970-06-10

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.         ביום 29.03.08 טיילו יחדיו התובע, וחברו עומר, באופנוע שטח ובטרקטורון, באזור  הסמוך למקום מגוריו של עומר.

על פי הנטען בכתב התביעה, במהלך הטיול, התובע ועומר הגיעו לשער כניסה לשמורת נחל תבור. הנ"ל החנו רכביהם ליד השער והלכו בשביל המוביל לחירבת ריב, הממוקמת כ- 100 מטר משער הכניסה (להלן: "החירבה" ו/או "חירבת ריב").

על פי הנטען, התובע רצה להפתיע את אשתו ולשחזר תמונה אותה צילמו בעבר על קורת בטון התומכת בחירבה. התובע טיפס על קורת הבטון, הקורה קרסה והוא נפל, כשהנפילה וקורות הבטון גרמו לו לפציעות קשות בגפיים התחתונות.

2.         לטענת התובע על הנתבעת - הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים (להלן: "הרשות" או "הנתבעת") לשאת במלוא האחריות לנזקיו. לטענתו, הרשות לא הציגה בפני בית המשפט שום ראיה לכך כי השטח שבו נמצאת חירבת ריב לא הוכרז בחוק כשמורת טבע, כשהנטל בעניין מוטל עליה (ובפרט לאור השילוט עם סמל הרשות על שער הכניסה לשמורה ובו הוראותיה בדבר איסור על כניסת רכבים לשמורה, ומפות מטיילים שהוצגו).

למצער, טען התובע, אם אכן לא עברה השמורה הליכי הכרזה, אזי הרשות יצרה מצג (בין השאר על פי האינדיקציות שציין לעיל) לפיו השמורה היא בחזקתה ואחריותה, וכי מדובר בשמורת טבע לכל דבר ועניין, בפרט שעה שהיא מצויה מעל 15 שנים בסטאטוס של שטח המיועד לשמש כשמורת טבע, כאשר מנגד גורמים אחרים מנועים לפעול בשטח השמורה, ללא היתר והרשאה של הרשות, לאור מעמדה.

3.         לטענת התובע, הרשות התרשלה בכך שלא בדקה את המבנים במתחם החירבה, ולא תחזקה אותם, בניגוד לנהליה. בנוסף, לטענתו, היה על הרשות לשלט את המבנים בחורבה, לאסור את הגישה או את הטיפוס עליהם ולהתריע מפני סכנה. לטענת התובע, אין מחלוקת גם עפ"י נציגי הרשות, כי פעולות אלו הינן הכרחיות לשם שמירה על בטיחותם וביטחונם של מטיילים זאת באתרים דומים הנמצאים בתחומי שמורת טבע מוכרזות.

עוד לטענת התובע, המכשול אשר גרם לתאונה, היה סמוי מן העין עבורו, שעה שהקורה עליה טיפס התובע, הייתה קורת בטון עבה הנתמכת בשני עמודי בטון. לטענתו, אדם מן הישוב לא מעלה על דעתו כי מבנה כזה עלול לקרוס תחת משקלו, קל וחומר כאשר אין בסמוך למבנה שום שילוט המתריע על הסכנה, כאשר מדובר במבנה שהאדם הסביר היה מבין כי הוא מצוי בתחומה של שמורת טבע, מסודרת ובטוחה לטיולים.

4.         באשר לשאלת האשם התורם, טען התובע כי בהתבסס על הנחתו שהוא מצוי בשמורת טבע מוסדרת, ללא שילוט המזהיר מפני טיפוס, כשמבנה הבטון נחזה להיות מבנה חזק ויציב, עליו טיפס בעבר יחד עם אשתו, לא יכול היה התובע לצפות, ובפועל גם לא צפה, כי קורת הבטון עלולה לקרוס. עוד טען כי בהיותו אדם נורמטיבי, שומר חוק, וטייל זהיר, הוא בהכרח לא היה נוטל על עצמו סיכון מיותר לו חשב שהוא נתון לו.

5.         לסוגיית הנזק ולצורך הוכחת נזקיו, צירף התובע לתביעתו סיכומי אשפוז וחוות דעת מומחה (חוו"ד ד"ר קרת מיום 19.11.09).

מומחה בית המשפט, ד"ר רינות, קבע כי כתוצאה מן התאונה, התובע סבל וסובל מנכויות כדלקמן;

נכות זמנית בשיעור 100% למשך 6 חודשים [4 ברציפות, וחודשיים במצטבר בשל אשפוזים וניתוחים נוספים].

נכות אורטופדית משוקללת צמיתה בגין הפגיעה בגפיים התחתונות בשיעור של 50.75% שאליה יש להוסיף נכות פלסטית צמיתה בשיעור של 20%.

סה"כ נכותו הרפואית המשוקללת של התובע הינה בשיעור 61%.

6.         במועד התאונה עבד התובע כטכנולוג מזון בשטראוס ולאחר התאונה ולמרות הקשיים והמגבלות חזר למקום עבודתו. ב- 7/10 החל לעבוד במפעל פרוטרום (עד שפוטר ב- 30/10/12).

            התובע טוען כי אלולי התאונה היה ממצה את פוטנציאל השתכרותו, אשר לצורך חישוב הפגיעה בהשתכרותו הוא מעמידו על 20,000 ש"ח לפחות, זאת אל מול בסיס שכרו עובר לתאונה שעמד על כ- 13,000 ש"ח.

            לטענתו הוא סובל מאז התאונה מכאבים עזים בקרסוליים וממגבלות תנועה בעיקר בעליית מדרגות, התובע גם טוען שהוא מתקשה בהליכה.

            התובע מעריך כי נכותו התפקודית גבוהה משמעותית משעור נכותו הרפואית [אף ללא הנכות הפלסטית] והוא העמידה בסכומיו על שעור של 55%.

7.         את הפסדי ההשתכרות לעבר מעבר לתקופת אי הכושר המלא, הוא מבקש להעריך על דרך של פיצוי גלובלי, כשמחד אמנם לא הוצגה ירידה ישירה בשכרו אולם מאידך נמנע ממנו למצות את כושר השתכרותו כמפורט.